לראות את האור
לראות את האור - הרצאה וסדנה
הרצאה / סדנה להורים ולאנשי צוות מתחום הטיפול, עובדים סוציאלים, סטודנטים לריפוי ועיסוק, בני נוער.
ימי עיון לארגונים ופעילות קהילתית.
לפני 23 שנים . נולדה לנו תינוקת יפיפייה- שיר-אל.
שבוע אחרי הלידה- התינוקת היפה שלי, כמו בובה, מתפרקת לי בידיים, הרגלים והידיים מתעקמות, המבט בעיניים נעלם, רגעים של אימה ופחד, שיר-אל חוזרת לעצמה ואני טסה לבית חולים, ובבדיקות מתגלה שלשיר-אל יש אפליפסיה, עם טיפול תרופתי האפליפסיה נעלמת בגיל חצי שנה.
ההתפתחות של שיר מוזרה , היא מוצצת את המוצץ שלה הפוך, היא לא מושיטה ידיים לבקבוק גם כשהיא רעבה. מתחיל מסע של אבחונים בבתי חולים הטובים בארץ.
בגיל חמש, מנהלת התפתחות הילד בתל השומר מבשרת לי: לשיר-אל יש פיגור שכלי קשה עמוק, שיר-אל תישאר לעולם עם טיטול. וגם את המילה היחידה שידעה להגיד, אמא , היא תשכח.
זה המצב. פיגור קשה עמוק. אי אפשר ללמד אותם כמעט כלום.
אני יוצאת מהמחלקה, מסתכלת על השמים…ובדמעות
אומרת: אלוהים הגזמת.
העולם שלי התנפץ לרסיסים והחלטתי שאת המסע הזה עם שיר-אל אני מתחילה בדרך אחרת
אני זוכרת שיום אחד רועי אחיה יצא איתה עם העגלה לסיבוב וחזר עם דמעות ואמר: אמא שיר-אל יושבת בעגלה ולא עושה כלום, כשכל הילדות בגילה מטיילות עם עגלה ובובה. אמרתי לו: רועי, לכולם יש בעיות ומגבלות, רק שאת המגבלה שלנו רואים ..
בתהליך הזה התחזקה לי ההבנה, שכאמא, הדבר שהכי חשוב לי הוא שילדיי יהיו מאושרים . זה נכון לגבי ילדיי הגדולים ליטל ורועי וכך גם שיר-אל – גם אם יבחרו להיות טייסים או כל דבר אחר- הכי חשוב שיהיו מאושרים. ההתמקדות עברה למה עושה את שיר אל מאושרת, מאז ועד היום:
טיולים בטבע, ים, חטיפים טעימים.
אחרי כל המהמורות והקשיים ניצחנו במסע האישי שלנו.
שנים אחר כך, בחתונה של רועי ,היה לו חשוב מאוד ששיר-אל תגיע לחתונה והוא אמר אמא לשיר-אל יש חלק חשוב באדם שגדלתי להיות. היא לימדה אותי חמלה וטוב לב.
בכל פעם כשאני בבריכה עם שיר-אל, והיא מצליחה לעמוד במים, להושיט יד למעקה, אני שואגת משמחה, מעודדת כמו מעריצה גרופית. בשבילי שיר-אל אלופת העולם בשחייה.
אני מאושרת בשביל שיר-אל באותה מידה שאני מאושרת ושמחה בהצלחות של אחותה ליטל
שסיימה תואר שני בכלכלה, כמו ברועי שהקים עסק עצמאי מצליח.
המסר שלי:
בעולם של ריאלטי, הילדים האלה הם המציאות. בואו תהיו חלק בלהוציא אותם לאור